שיחה עם הורה שמתנגד למעבר לדיור מוגן מצליחה כשהיא לא "נוחתת" עליו: מתקרבים אליו קודם בשיחות רגילות שאינן קשורות למעבר, מדברים איתו בגובה העיניים בלי שיחוש מאוים, נעזרים בבני משפחה שהקשר שלהם איתו נוח יותר, ונותנים לו לבחור בעצמו את המקום שאליו הרגיש חיבור. כשהיוזמה מגיעה מהמשפחה ולא מההורה עצמו, המטרה היא שירגיש שהכול נעשה לטובתו ולא נכפה עליו.
העברת הורים מבוגרים לדיור מוגן או לבית אבות נחשבת למהלך לא פשוט, גם היום, כשיש פתרונות דיור שאינם נותנים תחושה של סיעוד או של אובדן עצמאות. ריכזתי כאן את מה שעוזר למשפחה לעבור אותו יחד: מהרגע שבו מבינים שהגיע הזמן ועד ההחלטה מה לוקחים לדירה החדשה.
"אני יכול להסתדר לבד": איך יודעים שהגיע הזמן?
הורה מבוגר לא ימהר להודות בחולשות ובקשיים. הוא אב או אם המשפחה, מי שתמיד דאג לכולם, וגם כשהוא מתמודד עם ירידה בתפקוד הוא לא ימהר לפנות לילדיו את כיסא המבוגר האחראי. אם ההורה הופך לסיעודי ובריאותו מידרדרת אין סימני שאלה, אבל כשהוא עדיין לא זקוק לעזרה בפעולות היומיומיות הפשוטות, קו הגבול מטושטש יותר. לכן חשוב להיות ערניים ולשים לב לדברים הקטנים. אלה הנורות האדומות:
- ההורה מאבד קשר וקשב לעיתים קרובות.
- הוא שוכח איך לבצע פעולות יומיומיות.
- הוא לא מזהה פנים מוכרות.
- הוא שוכח איך להגיע למקומות מוכרים.
לפעול בשיתוף פעולה עם בני המשפחה הקרובים
כשיש כמה אחים במשפחה, כל אחד רואה את ההורה בתדירות אחרת ובסיטואציות אחרות. חשוב שיהיה קשר בין כל בני המשפחה שבאים במגע עם ההורה, כולל גיסים וגיסות: העבירו מידע זה לזה והיו בקשר קרוב יותר, לפחות סביב ההורה. זה גם הזמן לפתור סכסוכים ישנים ולראות בטובת ההורה מטרה משותפת שגוברת על הכול. חזית מאוחדת תקל על ההתמודדות.
כדאי למנות אחד מבני המשפחה שיתפקד כגזבר ויהיה אחראי על כל העניינים הכספיים.
איך מדברים עם הורה שמתנגד למעבר לדיור מוגן
כדי להבין טוב ככל האפשר את מצבו של ההורה, וכדי לשכנע אותו שהגיע הזמן, שיחות השכנוע לא יכולות להיות מנותקות מהקשר שלכם איתו. כך בונים את הקרקע לשיחה:
- מתחילים בשיחות רגילות. התקרבו להורה ונהלו איתו שיחות שוטפות שאינן קשורות דווקא למעבר. ככל שהקשר ביניכם קרוב ורחב יותר, כך השיחות הפחות נעימות על המעבר יהיו פחות מביכות.
- מדברים בגובה העיניים. חשוב שההורה ירגיש שאתם באים אליו עם הנושא כשווים ולא יחוש מאוים. זה אפשרי רק כשהקשר ביניכם מבוסס מספיק.
- נעזרים במי שקרוב אליו. אם לא קל לכם לבסס את הקשר, היעזרו בבני משפחה שנמצאים עם ההורה בקשר נוח יותר. הקשר בין סבא או סבתא לנכדים, למשל, נוח יותר, ונכדים גדולים מספיק יכולים להזכיר את הנושא ולהעלות אותו בהדרגה.
להפוך את המעבר לעניין חיובי
היום, בניגוד לעבר, יש ניסיון להפוך את הדיור המוגן לחוויה: מקום שנעים לגור בו מתוך בחירה ולא כברירת מחדל. השתדלו שהמעבר יהיה קליל ככל האפשר, וכך תעשו את זה:
- בקרו במקומות עוד לפני כן, הסתובבו בהם והרגישו אותם.
- הכירו את הצוות, וודאו שלהורה תהיה שפה משותפת עם הדיירים ושירגיש נוח עם אנשי המקום.
- התאימו את המקום לצרכים של ההורה. אם הוא עדיין פעיל, בדקו אם יש חוגים וחיי חברה, וכל זה לא על חשבון עזרה רפואית וטיפול בעת הצורך.
- אחרי שסיננתם לבד ובחרתם כמה אפשרויות, קחו את ההורה לסיבוב ואפשרו לו לבחור את המקום שאליו הרגיש חיבור.
- אם אפשר, בחרו מקום בסביבת המגורים הנוכחית שלו. זה יקל עליו מאוד, והוא לא ירגיש מנותק לחלוטין מחייו הקודמים.
מה לקחת לדיור מוגן ומה להשאיר מאחור
שכנעתם את ההורה שזה הצעד הנכון ואפילו בחרתם מקום? עכשיו מגיעה דילמה נוספת: מה לקחת וממה להיפרד. דירות בדיור מוגן קטנות בדרך כלל באופן משמעותי מדירות רגילות, ולכן צריך למיין ולחשוב היטב.
- לוקחים רק את הדברים החיוניים להמשך, ודואגים לפתרונות אחסון נוחים בדירה החדשה.
- לא חייבים להישאר עם אלבומים כבדים ותיקיות מלאות מסמכים: סריקה של אלבומי תמונות, מכתבים, ציורים ומסמכים שחשובים להורה שומרת אותם זמינים בלי לתפוס מקום.
המיון הזה הוא חלק מרכזי בעבודה שלי בליווי מעברים לגיל השלישי, ואם צריך עזרה גם באריזה עצמה, יש לנו שירות אריזה ופריקה.
ההורים עוברים לדיור מוגן?
אשמח ללוות אתכם יד ביד, וביחד נוכל לארגן את הבית ואת זיכרונות העבר. אפשר להשאיר פרטים, להתקשר ל-054-495-4866 או לכתוב לי בוואטסאפ.
ענבל שחם גליק